כריתת טחול

 
טחול הוא איבר הממוקם בצדה השמאלי של הבטן והוא מהווה חלק מהמערכת החיסונית. תפקידו הוא לסנן, ליצור ולפרק כדוריות דם, תוך שמסייע לגוף לזהות ולהגיב לחיידקים בלתי רצויים. במקרים בהם יאובחן כשל בתפקודיו של הטחול יומלץ על ניתוח כריתת טחול. מדובר בניתוח מקובל ושכיח אשר לאחריו המטופל יוכל להמשיך את חייו כרגיל.
 

מהן הסיבות לניתוח כריתה של הטחול?

 

 
כריתה של הטחול תומלץ בעיקר במקרים של טחול מוגדל. מקרים אלו עשויים להיגרם מכמה וכמה סיבות, ביניהן בשל המחלות הבאות:

  • מלריה
  • מונונוקלאוזיס
  • לימפומה
  • לוקמיה
  • מחלה אוטואימונית

כאשר הטחול מוגדל משקלו יכול להגיע לכדי כמה קילוגרמים וחלקו התחתון עשוי לצנוח עד לאגן. כמו כן טחול מוגדל נמצא בסיכון להיקרע, מה גם שכשל בתפקודו עשוי להוביל להרס תאי דם חיוניים לגוף. בשלבים מוקדמים ניתן להסתפק בטיפול תרופתי, אולם במקרים חמורים כריתת טחול תהיה האפשרות המיטבית.
 

באילו מקרים ניתוח יהיה אפשרות אופטימלית?

 

 
ישנם מקרים בהם ניתוח יהיה הטיפול הטוב ביותר למיגור התופעה ומניעת הסיכון הקיים בתפקוד לקוי של הטחול, או לחלופין בטחול מוגדל. האפשרות של כריתת הטחול תישקל במקרה והטחול מאוד גדול ונחשב כהרסני לטסיות הדם ולגוף, כמו למשל במקרים של מחלות סרטניות, במחלות אוטואימוניות במהלכן הגוף פוגע בעצמו, כאשר מתפתחת אנמיה חריפה, במקרים של פגיעה או טראומה פיזית לטחול, כשיש קרע, קריש דם, ציסטה או כיב בטחול, במקרים של שחמת הכבד ועוד.
 

ניתוחי כריתת טחול מבוצעים באחת משתי השיטות הבאות:

 

 
ניתוח כריתה של הטחול ניתן לבצע בגישה ניתוחית פתוחה וכן בגישה לפרוסקופית (זעיר פולשנית).

  • השיטה הפתוחה – במהלך הניתוח מבוצע חתך גדול בצדה השמאלי של הבטן לשם כריתת הטחול והפרדתו מהרקמות סביבו. הכריתה מבוצעת באמצעות סכין מיוחדת הנקראת דיאתרמיה.
  • השיטה הלפרוסקופית – במהלך הניתוח הרופא מבצע 4 חתכים קטנים דרכם מוחדרים מכשירים רפואיים כמו לפרוסקופ אשר בקצהו מקור אור ומצלמה. המצלמה משדרת את התמונות על מסך גדול ובעזרתה מבוצעת כריתת הטחול.

כיום רוב ניתוחי כריתה של הטחול מבוצעים באמצעות השיטה הזעיר פולשנית, שכן היא כוללת החלמה מהירה יותר, אשפוז קצר, מינימום כאבים ושיעור סיבוכים נמוך יותר. לעומת זאת ישנן סיבות ונסיבות שיובילו לבחירת השיטה הפתוחה דווקא, כמו למשל היסטוריה של ניתוחים קודמים או דימום מוגבר. כמו כן יש לקחת בחשבון שגם אם נבחרה השיטה הלפרוסקופית, קיים סיכוי שבמהלך הניתוח יוחלט לעבור לגישה הפתוחה מסיבות כאלו ואחרות.
 

באילו מקרים יוחלט על מעבר לגישה המסורתית?

 

 
ניתוחים לפרוסקופיים מהווים את המילה האחרונה בתחום אולם ישנם מקרים בהם יוחלט במהלך הניתוח לחזור לשיטה המסורתית ולבצע חתך בטני. כך למשל כאשר מתגלים קשיים בהפרדת הטחול באמצעות המכשירים המיוחדים, כאשר אין זווית ראיה טובה דרך עין המצלמה ונדרשת גישה ישירה או בכל מקרה אחר בו יש לשמור קודם כל על בטיחותו של החולה. חשוב לציין כי המעבר בין הגישות הניתוחיות הנו מקובל ואינו מוגדר כסיבוך רפואי. בכל מקרה, כדי למזער את הסיכון לסיבוכים מומלץ לפנות לרופא מקצועי ומיומן ולו ניסיון והכשרה מעמיקה בתחום.
 

ד"ר איאן וייט - מומחה בכירורגיה כללית ולפרוסקופיה מתקדמת

 

 
כדי להרגיש שהנכם נמצאים בידיים הטובות ביותר ושההחלטות אשר התקבלו במהלך הטיפול בכם הנן הנכונות למצבכם, כדאי ורצוי לפנות לרופא מומחה אשר שמו הולך לפניו בתחום. ד"ר איאן וייט הנו מומחה בכירורגיה כללית, לפרוסקופיה מתקדמת, כירורגיה של המעי הגס ופרוקטולוגיה. הוא משמש ככירורג בכיר בבית חולים מאיר בכפר סבא ונחשב למוביל בתחומו. בנוסף לכך מומחיותו בפרוקטולוגיה ובלפרוסקופיה מתקדמת הובילה אותו לספק מענה מיטבי לחולים הזקוקים לניתוחי כריתת טחול. מאז שנת 2010 ועד היום ביצע כמעל 4,000 ניתוחים בתחומי הכירורגיה ושיפר את איכות חייהם של מטופלים רבים הסובלים מבעיות שונות ומגוונות.