פוליפ היפרפלסטי יושב במעי הגס, או לחלופין
במערכת העיכול, אם כי סוג זה בעיקר מופיע באזור הרקטום. הוא נוצר מריבוי של רקמות
שהתחברו ביחד ומהתחלקות פרועה של התאים, מהתחלקות שחוזרת על עצמה יותר מהנורמה, עד
שהיא הופכת לגידול ממאיר. תחילה הפוליפ מופיע בגודל מזערי, כך שניתן להגדירו
כבליטה קטנטנה שיושבת בחלל המעי, ואילו המראה הכללי מדמה ראש של פטרייה. עם הזמן
הפוליפ גדל, וממש כמו פטרייה, גם הוא עשוי לפתח גבעול ארוך וצר, אך לא תמיד.
לרוב פוליפ היפרפלסטי אינו ממאיר ואינו
מהווה סכנה. עם זאת, אם לא מוציאים אותו בזמן, ישנה סבירות שהוא יהפוך לממאיר ויוביל
לסרטן מעי הגס. אי לכך, עם גילוי הפוליפ מוטב להסירו, כי גם אם רק 5% מסך הפוליפים
יהפכו בסופו של דבר לסרטניים, הרי שהסיכון מיותר, במיוחד כאשר הליך ההסרה נחשב
פשוט ובטוח.
האבחון עשוי להתבצע באמצעות שני תרחישים.
תרחיש ראשון הנו קולונוסקופיה רגילה. בבדיקה זו
מחדירים דרך פי הטבעת ולעבר המעי הגס מצלמת וידאו ייעודית, כך שמתאפשרת בדיקה
יסודית. הבדיקה השנייה היא קולונוסקופיה וירטואלית. שיטה זו כבר פחות פולשנית,
היא כוללת החדרה של צינור לפי הטבעת, באמצעותו מנפחים את המעיים ומאפשרים לבצע
צילום CT ואף הדמיה ממוחשבת.
אם אכן יימצאו פוליפים, יעלה הצורך לעבור קולונוסקופיה רגילה עבור הליך ההוצאה, וזאת כי גם אם מדובר בפוליפ קטן ממדים, צריך לזכור שיש להם נטייה לגדול, וככול שהם גדלים, הם עשויים להפוך ליותר מסוכנים. לאחר ההוצאה הם נשלחים לבדיקה היסטולוגית, בדיקה חשובה שמאפשרת לבחון את המבנה המיקרוסקופי של התאים וכמובן להכריע האם מדובר בפוליפ ממאיר. על מנת למזער נזקים רצוי לבצע שני דברים:
1. מגיל חמישים רצוי לעבור מדי עשר שנים בדיקה.
2. בהנחה וגילו אצלכם פוליפים, רצוי לשתף את שאר בני המשפחה, ולו על מנת שיידעו ללכת להיבדק, ואף בתדירות יותר גבוהה.
לצד פוליפ היפרפלסטי קיים פוליפ אדנומטי. מה ההבדל בין השניים? ובכן פוליפ היפרפלסטי מייצג כשליש מהפוליפים ואילו פוליפ אדנומטי מייצג את שני השליש הנותרים. כמו כן, בזמן שפוליפ היפרפלסטי יופיע בעיקר באזור החלחולת ורק לעיתים רחוקות יהפוך לממאיר, הרי שפוליפ אדנומטי יושב בעיקר במעי הגס ולו כבר יש יותר סיכויים להפוך לממאיר. עוד נציין שהסוג ההיפרפלסטי יותר קטן ולרוב יופיע ללא הגבעול.